בית הדין לעבודה בת"א דחה ביום 6.8.14 את תביעתה של מנכ"לית חברת אוקיאנה תעשיות מתקדמות, גב' יעל אפרון, כנגד שותפיה לדבוקת השליטה בחברה, שיוצגו על ידי עו"ד עמי פרנקל ושני בן שחר ממשרד עו"ד בני כהן ושות'. אפרון תבעה סכום של למעלה משש מאות אלף ש"ח, תוך שהיא מתבססת, בין השאר, על החלטת הנאמנת בהסדר הנושים שמונתה לחברה.
גולת הכותרת של פעילותה של אוקיאנה, שנסחרה בבורסה לפני פירוקה, הייתה בין היתר בהקמת נמל חדש לחיל הים, הפולינום בנמל חיפה. במידה רבה, בשל הסתמכותה על פרויקט ענק זה, שאליו דחפה אפרון, נקלעה החברה לקשיים כלכליים וצברה חובות בגודל עשרות מיליוני ₪, ובנק הפועלים מינה לה כונס נכסים.
גב' אפרון התפטרה מעבודתה ותבעה תחילה את החברה, ורק בשלב מאוחר יותר, עקב קריסתה, ביקשה לתקן את כתב התביעה ולתבוע גם את שותפיה בעלי המניות, החברים עמה בדבוקת השליטה בה: יוסי כבשני, יוחנן שפיר ויעקב ארליכמן, בטענה, כי לא שולמו לה מלוא זכויותיה על פי חוזה העסקתה וכן טענה, כי בעלי מניות השליטה בחברה התחייבו לעמוד אישית בהתחייבויות החברה כלפיה.
עו"ד עמי פרנקל טען בשם הנתבעים, כי החברה עמדה גם עמדה בכול התחייבויותיה כלפי גב' אפרון, וכי בכול מקרה אין כול יריבות בינם ובין התובעת, שכן הם מעולם לא היו מעסיקיה, אלא בעלי מניות כמותה, חברים לצדה בדבוקת השליטה בה, ומשכך אינם חבים לה דבר.
סגן נשיא בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, כב' השופט שמואל טננבוים, קיבל אחת לאחת את טענות ההגנה, שהעלה עו"ד עמי פרנקל, וקבע כי טענותיה של אפרון בדבר החוב כלפיה הנן חסרות בסיס, וכי מכול מקום, אפילו הייתה מוכיחה כי החברה חבה לה חוב, אין עילה לתביעה אישית כנגד מי מהנתבעים ואף לא להרמת מסך כנגד בעלי השליטה בחברה.
בית הדין פסק, כי הרושם המתקבל הוא שאפרון כמנכ"לית החברה ומזכיר החברה באותה עת, שהיה ממקורביה, הם שהתוו יחדיו את הדיווחים לבורסה באשר למועד סיום העסקתה (מועד שהפך לסלע המחלוקת המרכזי בינה לבין החברה והנתבעים, שכן לקביעתו הייתה משמעות כלכלית משמעותית). בית הדין הטיל ספק בדיוק בדיווחים אלה, ולפיכך דחה את גרסתה של אפרון על מועד התפטרותה.
בית הדין קבע עוד, כי בהחלטת נאמנת החברה, שפסקה לתובעת בשעתו סכום של חצי מיליון ש"ח, אין כדי לחייב את בית הדין או לכבול אותו (לא נוצר מעשה בית דין), והוסיף, כי טענת הנתבעים, שאפרון בחרה להעלים ממאזן החברה מידע שהיה בידה, ולפיו פרויקט הפולינום צפוי להסב לחברה הפסד ענק, טענה זו לא נסתרה.
כן קבע בית הדין, כי מר מיקי פלג, שעמד בראש קבוצת משקיעים, שרכשו את מניות הנתבעים בחברה לפני קריסתה, הציע בשעתו הצעה הוגנת גם לגב' אפרון לרכוש גם את מניותיה היא, אך זו דחתה אותה. בית הדין קבע, כי מר פלג השקיע בחברה השקעות של מיליונים, אך לא עלה בידו להצילה. בכך דחה בית הדין את טענת גב' אפרון כאילו מר פלג פעל, כביכול, לרוקן את החברה מנכסיה ולאפשר למתחרותיה להשתלט עליה.
כנגד התובעת נפסקו הוצאות משפט חריגות יחסית לנהוג בבית הדין לעבודה, בסך 30,000 ₪, מאחר שבית הדין מצא, כי לא הייתה כול עילה לתביעה אישית של בעלי המניות, ואלה נאלצו להשקיע את מיטב כספם להתגונן בהליכים לא להם.
