ארגון עובדי החברה למתנ"סים הוכר על ידי בית הדין לעבודה כארגון היציג בחברה

נכשל ניסיונה של הסתדרות העובדים הלאומית להפוך לארגון העובדים היציג בחברה הממשלתית למתנ"סים. בשנת 2025 הכריזה ההסתדרות הלאומית על יציגות בחברה למתנ"סים והעלתה סדרה של טענות נגד ארגון עובדי החברה למתנ"סים, ארגון עובדים עצמאי ותיק, המיוצג על ידי עו"ד עמי פרנקל וצוותו. לאחר מאבק משפטי ממושך הוכר הארגון ביום 26.4.26  על ידי בית הדין הארצי לעבודה כארגון היציג בחברה. בית הדין קיבל את טענות ארגון עובדי החברה למתנ"סים, והוא זה שממשיך לייצג את עובדיה. עו"ד פרנקל ממשיך ללוות את נציגות העובדים במסגרת המו"מ הקיבוצי על הסכם קיבוצי חדש בחברה.

ביום 26.4.26 התקבל בביה"ד הארצי פסק דין בהליך סב"א 32773-10-25 הארגון הארצי של עובדי החברה למתנ"סים נגד ההסתדרות הלאומית.

הארגון הארצי של עובדי החברה למתנ"סים יוצג על ידי משרדנו (באמצעות עו"ד עמי פרנקל ועו"ד יהודה לנדאו).

פסק הדין עוסק באחת משאלות היסוד של משפט העבודה הקיבוצי: מהם התנאים הנדרשים להכרה בארגון כ"ארגון עובדים". זהו הוא פסק דין בלתי שגרתי, ובמובן מסוים אף תקדימי.

פסק הדין יוצא דופן בשל המקרה החריג שעמד בבסיסו – ניסיון לערער על מעמדו של ארגון עובדים פעיל ושורשי לאחר קרוב ל-40 שנות פעילות בשטח. בניגוד למגמה הפורמליסטית, הניכרת בפסקי דין רבים של בית הדין הארצי לעבודה, הבוחנת את עמידתו של ארגון עובדים ברשימת מבחנים ספציפיים שנקבעו בבג"ץ עמית בשנת 1997 (בג"ץ 7209/95), פסק דין זה בוחר להעניק בכורה למבחן המהותי-תפקודי.

בפסק דין זה נקבע, כי כאשר באים לבחון ארגון בעל ותק ארוך של פעילות, אין להסתפק בדקדקנות טכנית בשאלת עמידתו בתנאי פרוצדורה, כדוגמת נוסח תקנון הארגון, אופן ניסוח מטרותיו, מעקב אחר טפסים פיזיים או מקוונים וכיוצא באלו, אלא יש לבדוק פשוט ובאופן ישיר מה עשה הארגון לאורך שנות פעילותו.

השתלשלות העניינים בהליך החלה בחודש יולי 2025, אז ניסתה ההסתדרות הלאומית לפצל את "יחידת המיקוח" המונה כ-600 עובדים בחברה למתנ"סים. הלאומית איגדה למעלה מ-200 עובדים, כולם מועסקים בחוזים אישיים, וביקשה לפצל את יחידת המיקוח ולייצג את קבוצת עובדי החוזים האישיים.

ארגון עובדי החברה למתנ"סים עתר מידית בהליך סב"א לבית הדין הארצי לעבודה. לאחר שבית הדין הארצי לעבודה הבהיר על הסף, כי לפיצול כזה אין היתכנות משפטית, שינתה הלאומית את האסטרטגיה שלה והכריזה על יציגות בקרב כלל עובדי החברה. הכרזה זו לא נשענה על טענה מספרית לפיה ללאומית יש יותר חברים לעומת הארגון הקיים (שכן לארגון קיים יתרון מספרי מובהק), אלא על טענה בסיסית, לפיה הארגון הקיים כלל אינו עומד במבחנים המשפטיים להגדרת "ארגון עובדים" כפי שנקבעו בבג"ץ עמית. לשיטת הלאומית, מאחר שהארגון הוותיק "אינו קיים" משפטית, הרי שמספר החברים שאיגדה, העולה על שליש מכלל עובדי החברה, הופך אותה לארגון היציג היחיד בחברה.

בתגובה לכך הגיש הארגון, באמצעות משרדנו, בקשה מתוקנת לבית הדין הארצי לעבודה, ובה דרש הארגון בראש ובראשונה סעד הצהרתי, שיכיר במעמדו כארגון עובדים.

בנוסף, תבע הארגון סעד נוסף, שיקבע כי להכרזת היציגות של הלאומית אין תוקף משפטי, וזאת הן בשל היתרון המספרי של הארגון, והן בשל "מניעות הלכתית", שכן הכרזת הלאומית על יציגותה ניתנה בזמן שבו התקיים מו"מ קיבוצי אותנטי בין הארגון להנהלה לחתימה על הסכם קיבוצי חדש בחברה. בהתאם לפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה, בזמן קיומו של מו"מ קיבוצי קיימת "מניעות הלכתית" המונעת מארגון מתחרה להיכנס לחצרי הארגון.

ההסתדרות הלאומית, מנגד, תקפה את עצם מעמדו של הארגון כ'ארגון עובדים', תוך שהיא מעלה טענות רבות מספור בדבר היעדר עמידה במבחני הסף המצטברים שנקבעו בבג"ץ עמית.

בין יתר טענותיה, טענה הלאומית כי מטרות הארגון הקבועות בתקנונו אינן כוללות מטרות קיבוציות מפורשות, כי העמותה המאגדת את הארגון נמחקה מרשם העמותות, כי בתלושי השכר מכונה הארגון "ועד עובדים" ולא ארגון, כי לא קיימים כלל טפסי הצטרפות לארגון וכי רק לאחר פתיחת ההליך המשפטי (לאחר 'המועד הקובע' שהוא מועד הכרזת היציגות) חתמו חברי הארגון על אשרור בדיעבד של החברות בארגון, וכי גם אשרור זה נעשה באמצעות טופס שאינו עונה על הכללים שהתוותה הפסיקה לכשירותו של טופס מקוון.

עוד טענה הלאומית, כי הארגון אינו ארגון עצמאי אלא פועל "מטעם" החברה, וכראיה לכך ציינה את העובדה כי לארגון אין חדרי ישיבות משלו אלא הוא מקיים את פעילותו בחדרי הישיבות של החברה, וכי דף הלוגו שלו כולל גם את הלוגו של החברה.

החברה שצורפה אף היא להליך, הודיעה כי היא אינה מביעה דעה בשאלת מעמדו המשפטי של הארגון כארגון עובדים, אך אישרה כי הארגון פעל בשטח כארגון עובדים לכל דבר, וכן טענה ל'מניעות הלכתית' בעקבות קיומו של מו"מ פעיל בין הארגון לבין החברה.

בפסק דינו הארוך דחה בית הדין את כלל טענות הלאומית וקיבל את עמדת הארגון במלואה.

במוקד ההכרעה המהותית עמדה קביעתו של בית הדין, כי בבואנו לבחון מה נחשב לארגון עובדים, יש להסתכל על "היער" ולא על "כל עץ ועץ".

בית הדין הבהיר, כי כאשר גוף פועל מזה כארבעה עשורים, מקיים מערכת יחסים קיבוצית מול המעסיק, חותם על הסכמים קיבוציים, מנהל עם ההנהלה מו"מ והתכתבויות הנוגעים להגנה על זכויות העובדים, מכריז על סכסוכי עבודה ומקיים שביתות, הרי שהתקיים "היער" – דהיינו התפקוד המהותי הכולל של ארגון עובדים אותנטי. במקרה כזה, דקדקנות פורמליסטית בליקויים טכניים ב"עצים" הבודדים – היא משנית למציאות החיים הקיבוצית המוכחת בשטח.

המבחן המהותי בודק אם המכלול התפקודי פועל כארגון עובדים, ואם התשובה לכך חיובית, פגמים טכניים בפרטים הבודדים אינם יכולים להוביל למסקנה שהארגון נעדר מעמד משפטי.

הדבר בא לידי ביטוי במספר 'הקלות' שניתנו בפסק הדין ביחס ליישום מבחני בג"ץ עמית.

כך, למשל, בנוגע לדרישה לקיום תקנון ולמטרות מוגדרות בתקנון, קבע בית הדין כי פעילותו הממשית של הארגון לאורך שנים 'מרפאת' ליקויים שייתכן שנפלו בתקנון הארגון, שכן הוכח כי הארגון פעל למטרות קיבוציות אמיתיות.

כך גם ביחס לאופן ההצטרפות לארגון, קבע בית הדין כי חרף העובדה שטפסי האשרור נחתמו לאחר 'המועד הקובע' (=מועד הכרזת היציגות של הלאומית), יש לבחון את וולונטריות החברות בראי התמונה העובדתית הכוללת.

בתוך כך, ניתן משקל משמעותי לכך שתשלום רציף של דמי חבר לאורך שנים מהווה אינדיקציה ממשית לרצונם החופשי של העובדים להשתייך לארגון. בית הדין הדגיש, כי העובדה שחברי הארגון המשיכו לשלם דמי חבר כסדרם גם לאחר הכרזת היציגות של הלאומית, מבלי שאף עובד ביקש לבטל את חברותו או להשיג על הניכוי, מחזקת את המסקנה, כי החברות בארגון היא וולונטרית ולא כפויה.

אין ספק, כי גישה זו מהווה הבחנה משמעותית מהסטנדרט הפורמליסטי המחמיר הקיים, המוּכר בפסיקות אחרות של ביה"ד לעבודה. כאמור, הפער נעוץ בעובדה שבמקרה זה, בניגוד למקרים שנידונו בפסקי דין רבים לאורך השנים, מדובר בארגון בעל ותק רב שניתן לבדוק את פעילותו ולעמוד על מטרותיו מתוך המציאות בשטח מבלי להזדקק ל"רשימת מכולת" של מבחנים פורמליסטיים, וכלשונו של בית הדין (פס' 93):

"משהמבחנים הנזכרים לעיל אינם מהווים תכלית בפני עצמם אלא אינדיקציות לאיתור מטרת העל של הארגון, אין להתייחס אליהן כאל "רשימת מכולת", אלא עלינו להתחקות אחר מהות הדברים באופן ענייני".

בית הדין אף בחר לשוב ולהדגיש כי קביעותיו בפסק דין זה אינן מהוות סטייה מההלכה שנקבעה בבג"ץ עמית, אלא ביישום נכון שלהן (פס' 82):

"למען הזהירות, יובהר כי אין מדובר בהקלת איזה מן המבחנים שנקבעו בבג"ץ עמית, או ב"הנחה" הניתנת לארגון ותיק, אלא בבחינה עניינית של נסיבות העניין".

בית הדין הארצי קבע אפוא, כי הארגון הארצי של עובדי החברה למתנ"סים נחשב כ"ארגון עובדים" בעל מעמד חוקי, זאת לאור התנהלות ארוכת השנים, המוכיחה על פעילות אמיתית של ארגון עובדים עצמאי.

בנוסף, קבע ביה"ד הארצי, כי במקרה זה אין צורך להידרש כלל לבחינה המספרית של מספר העובדים החברים בארגון אל מול כמות העובדים החברים בהסתדרות הלאומית, זאת משום שהכרזת הלאומית על יציגותה, ניתנה במועד שבו התנהל מו"מ קיבוצי אותנטי בין הארגון לבין החברה לשם חתימה על הסכם קיבוצי חדש, ומשכך קיימת "מניעות הלכתית" הפוסלת את הכרזת היציגות המתחרה של הלאומית.

בית הדין לא הסתפק בכך ובאופן חריג קיבל את בקשת הארגון ובסיומו של פסק הדין חייב את  הלאומית בהוצאות משפט. בית הדין פתח והזכיר כי המדיניות הנוהגת בסכסוכים קיבוציים היא ככלל אי-פסיקת הוצאות, אך ציין כי במקרה זה ישנה הצדקה לסטות ממדיניות זו.

בית הדין עמד על פערי הכוחות המובהקים שבין הצדדים – מן הצד האחד ארגון ארצי גדול ומבוסס כהסתדרות הלאומית, ומן הצד השני ארגון מפעלי קטן הנשען על מקום עבודה אחד. בית הדין קבע כי בנסיבות אלו, ובמיוחד לאחר שהלאומית כבר אתגרה בעבר את יציגות הארגון בהליך שלא צלח, יש להטיל על ההסתדרות הלאומית חיוב בהוצאות, וזאת על עצם בחירתה להעלות טענות המכחישות את עצם היות הארגון 'ארגון עובדים'.

בית הדין מתח ביקורת על הלאומית על השימוש ב'טענות של דקדקנות משפטית' ביחס לתנאי הסף להכרה בארגון עובדים – דקדקנות שיכולה אולי להתאים כדי לתהות על קנקנו של ארגון חדש וראשוני, אך אינה הולמת ארגון הפועל ומוכר מזה עשורים. נקבע כי אסטרטגיה זו של הלאומית הובילה הלכה למעשה ל'טלטול מקום העבודה' וגררה את הארגון להוצאות משמעותיות לצורך הגנה על מעמדו. לפיכך, כביטוי למורת רוחו מהתנהלות זו, הטיל בית הדין על ההסתדרות הלאומית הוצאות משפט, אם כי סמליות בלבד.

בשולי הדברים יש לציין כי מעבר לעיקרי קביעותיו של ביה"ד, עמדו בפסק הדין שתי נקודות משפטיות נוספות בעלות חשיבות עקרונית.

הראשונה היא שאלת הסמכות העניינית. כידוע, הסמכות לדון בסכסוך המוגדר כ"סכסוך בין-ארגוני" נתונה לבית הדין הארצי לעבודה, זאת בתנאי שאכן מדובר בסכסוך בין שני ארגונים, ולא כאשר עיקר הסכסוך הוא בין אחד הארגונים לבין המעסיק המסרב להכיר בו.

במקרה זה העלתה ההסתדרות הלאומית טענה מקדמית לפיה לבית הדין אין סמכות לדון בבקשה, זאת משום שלטענתה הארגון הקיים כלל אינו "ארגון עובדים" ומשכך אין מדובר בסכסוך בין שני ארגונים. אולם, בית הדין דחה טענה זו וקבע כי מרגע שהארגון טוען שהוא ארגון עובדים נפתח בעבורו 'שער הכניסה' להליך.

הנקודה השנייה היא השאלה למי יש זכות ליזום הליך סב"א בבית הדין הארצי – האם רק לארגון פולש, שיציגותו לא הוכרה על ידי המעסיק, או גם לארגון עובדים קיים, המבקש לאשר את מעמדו כארגון עובדים למול ניסיונות של ארגון אחר המבקש לערער על כך.

הלאומית ביקשה להסתמך באופן דווקני על הלכת אל בטוף (סב"א 31575-02-13) שם נקבע על ידי בית הדין הארצי כי סדר הדברים בהליכי סב"א הוא שהארגון 'הפולש', שיציגותו לא הוכרה על ידי המעסיק, מגיש בקשת צד נגד הארגון הקיים. הלאומית לא הסתפקה בכך ואף הגישה בקשת צד בבית הדין האזורי לעבודה.

בית הדין דחה גם טענה זו, והבהיר כי זכות הגישה לערכאות מאפשרת גם לארגון עובדים קיים ופעיל ליזום הליך משפטי לשם "התרת ספקות" והגנה על מעמדו. נקבע כי כאשר ארגון קיים חש שמעמדו מאוים על ידי ארגון אחר, עומדת לו הזכות המלאה לפנות לבית הדין הארצי לקבלת סעד הצהרתי שיגן על היציבות הקיבוצית במקום העבודה.

 

להורדת פסק הדין >

מאמרים ופרסומים נוספים

ביום 29.6.26 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בחברת המחשבים של בנק המזרחי

לאחר מו"מ ארוך, שכלל ליווי וייעוץ משפטי שוטף של עו"ד עמי פרנקל וצוותו לוועד העובדים של חברת חטיבת הטכנולוגיה בבנק מזרחי טפחות, הבשיל המו"מ הקיבוצי לכדי חתימה על הסכם קיבוצי מקיף. ההסכם הקנה לעובדי החברה תוספות שכר ומענקים בהיקף כולל של עשרות מיליוני ש"ח, לצד שורה של שיפורים בתנאי העבודה, ובהם השתתפות המעסיק בבדיקות רפואיות תקופתיות, הסדרי שעת הורות והנקה והסדר למתן ליווי משפטי לעובדים במקרים המתאימים. במסגרת ההסכם הוסדרה, לראשונה במקום עבודה זה, האפשרות לעבודה מהבית. לצד זאת, נקבע קיצור של שבוע העבודה לעובדים שלא ניתן היה לאפשר להם ליהנות מהטבה זו. ההסכם נחתם על רקע מעבר עובדי החברה מתל אביב למשרדים חדשים בעיר לוד, וכלל גם הסדרים ייעודיים שנועדו לתת מענה לעובדים שתפקידם התייתר בעקבות המעבר, תוך מתן דגש לרווחתם ולשמירה על זכויותיהם.
להורדת ההסכם >

ארגון עובדי החברה למתנ"סים הוכר על ידי בית הדין לעבודה כארגון היציג בחברה

נכשל ניסיונה של הסתדרות העובדים הלאומית להפוך לארגון העובדים היציג בחברה הממשלתית למתנ"סים. בשנת 2025 הכריזה ההסתדרות הלאומית על יציגות בחברה למתנ"סים והעלתה סדרה של טענות נגד ארגון עובדי החברה למתנ"סים, ארגון עובדים עצמאי ותיק, המיוצג על ידי עו"ד עמי פרנקל וצוותו...
להורדת פסק הדין >

פס"ד ארגון הסגל האקדמי במכללת בראודה נגד מכללת בראודה

בית הדין לעבודה על שתי ערכאותיו קיבל את בקשת ארגון הסגל הבכיר במכללת בראודה בכרמיאל והורה על ביטול החלטת הנהלת המוסד להדיח מתפקידה בוועדת המחקר את יו"ר ארגון הסגל.

פס"ד נעמי שכטר נגד מנהלת הגמלאות

פס"ד תקדימי קובע את חובת המדינה לממש את הסכמי הרציפות לעוברים מפנסיה צוברת לפנסיה תקציבית – הגמלאית זכתה בחצי מיליון ₪

צרו קשר ונחזור בהקדם האפשרי

פקס 03-5613010

רח' החשמונאים 105, תל-אביב