"כי בנפשנו היא" – מימ"ד, ומאפייניה הפוליטיים והחברתיים

הליך השימוע אינו רק פרוצדורה. זהו חלק ממשטר משפטי המתהווה והולך בפסיקת בתי הדין לעבודה מאז תחילת המאה ה-21. בליבו מוטלת על מעסיק בישראל החובה המהותית לתת לעובד אפשרות מעשית לנסות לשכנע את המעסיק לאפשר לו להמשיך בעבודתו ומחייב את המעסיק לנמק את פיטורי העובד אם כך החליט לבסוף. עם החלתה האוניברסלית של חובת השימוע זהו משטר ברירת המחדל וגם המשטר הנפוץ באשר לפיטורי עובדים בישראל. ואולם לצידו מתקיימים בישראל שני משטרי פיטורים נוספים: משטר ההעסקה מרצון, הנוהג דה פקטו אצל מעסיקים קטנים, ומשטר העילה המוצדקת, הנוהג דה יורה במקומות עבודה מאורגנים בהם נחתם הסכם קיבוצי. המאמר משווה בין משטרים אלו תוך הבחנה בין פרוצדורות, זכויות מהותיות, נטלי הוכחה וסעדים בכול משטר ומשטר, ומעניק בידי הקורא.ת הסבר סדור באשר לדיני הפיטורים הנוהגים כיום בישראל.