מאת עו"ד עמי פרנקל, הארץ
במאמרה ב"הארץ" מ- 20 בנובמבר ("מעסיק יקר, בקרוב תגייס מאות עובדים") מזהירה עו"ד אורנה שר מפני הסכנה הנוראית הטמונה למעסיקים (ולעובדים) עם כניסתו לתוקף של התיקון לחוק קבלני כוח אדם, שנחקק ב- 98'. מכוח תיקון זה, שיזם בשעתו ח"כ עמיר פרץ, ייהפך עובד כוח אדם לעובד של מעסיקו בפועל לאחר תשעה חודשי עובדה.
עו"ד שר, האמונה על ייצוג המעסיקים, חוששת מההשלכות שיהיו לתיקון לחוק, ומתארת בדאגה את האפוקליפסה הניצבת לפתחם של המעסים, בדמות "שיטפון" של עובדי קבלן. מעסיקיהם בפועל של עובדים אלה התרגלו לנוחות הבלתי של היותם "עובדיהם, אך לא עובדיהם", בעת ובעונה אחת. עובדים אלה ייהפכו עתה, אללי, לעובדיו של המעסיק שמשתמש. לא במקרה נקרא המעסיק "משתמש", שהרי הוא משתמש בהם וזורק אותם לאחר השימוש אם רק יחפוץ בכך.
כלום יעלה על הדעת שעובדים אלה- שעד כה נחשבו בעיני המשתמש לעובדים סוג ב', עובדים חורגים לאלוהים, כאלה שניתן להיפטר מהם בנקישת אצבע צרדה כשרק עולה הרצון מלפני המשתמש- יקבלו סטאטוס של עובדים? ומה עם העיקרון המקודש של "גמישות ניהולית", שואלת עו"ד שר.
כנראה שלא הכול הפנימו גורלם של עובדי כוח האדם מר. עד עתה הם הסתכלו בקנאה בחבריהם למקום העבודה: אלה הרשאים לאכול בחדר האוכל במפעל; אלה ששורה של חוקי מגן, ולעתים אף הסכם קיבוצי, חלים עליהם; אלה שזכאי ליחס אנושי, ושאם כלתה עליהם הרעה ומעוניינים לפטרם, נאלץ מעסיקם בפועל לתת לכך, כמה טורדני ומיותר, הסבר של ממש ואף לקיים שימוע.
במקום לשמוח על כך שהגיע לקצו העיוות שנוצר עקב דחיית כניסתו לתוקף של התיקון (באמצעות חוק ההסדרים הנודע לשמצה), מלינה שר ומזהירה את המעסיקים כי מעתה "ייתקעו", לא עלינו עם עובדים, שלא עברו הליך של מיון ובחינות התאמה לתפקידם. למרבה הפלא, נמצאו עובדים אלה מתאימים לעבודתם על ידי מעסיקם בפועל.
ובכן, מעסיקים יקרים, במקום להתלונן על כך שעובד אינו חפץ מתכלה, עשו מעשה וקבלו לעבודה את מי שאתם באמת צריכים ורוצים. מיינו את הפונים וקבלו אותם לשורותיכם ישירות בעובדיכם. אין ספק שתגלו כי נהגתם בשכל יחסי עובד –מעסיק אינם עונש או קללה עתיקה, הם מעניקים לעובדים תחושה של באוות יחידה והשתייכות, שישפיעו על תפוקתם, הנעתם והנאתם בעבודה.
שופטת בית הדין הארצי לעבודה, ורדה וירט-ליבנה, אמרה השנה בהרצאה כי סוגיית עובדי כוח האדם היא עניין מורכב. לדעתה, יש עובדים הבוחרים מרצונם במעמד של עובד כוח אדם, בשל הגמישות שמאפשרת העסקה כזו. אם בוחנים את הפסיקה בשנים האחרונות מגלים שדעתה אינו דעת יחיד.
ואולם המציאות שונה ופשוטה למדי. מרבית עובדי כוח האדם, אם לא כולם, נאלצים להידרדר למעמד זה, פשוט מפני שאין להם ברירה. בחירה מרצון חופשי להיות עובד של חברת כוח אדם משולה, במרבית המקרים, לבחירה של יצאנית לעסוק במקצועה מרצונה החופשי. לא מדובר ברצון, ובוודאי שלא ברצון חופשי. אמנם לא מערכו מחקרים אמפיריים כדי להוכיח זאת, אך לעניות דעתי רק מיעוט מבוטל בקרב קבוצות אלה בחר בכך.
חבל שהתיקון לחוק ייכנס לתוקפו רק כעת, אך עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. הגיע הזמן להפסיק את הסרסרות בעובדים. העבודה אינה מצרך, כפי שכתוב בחוקת ארגון העבודה הבינלאומי. אם יש צורך זמני ונקודתי, אין פסול בהעסקת עובדי כוח אדם. ואולם כשמדובר בהעסקה לזמן ממושך, יש לפעול במסגרת מערכת יחסי העבודה ודיני העבודה ולא לאפשר את עקיפתה, כפי שקורה כיום.
הכותב מתמחה בדיני עבודה במשרדו של עו"ד בני כהן
