בית הדין לעבודה על שתי ערכאותיו קיבל את בקשת ארגון הסגל הבכיר במכללת בראודה בכרמיאל והורה על ביטול החלטת הנהלת המוסד להדיח מתפקידה בוועדת המחקר את יו"ר ארגון הסגל.
תחילת הפרשה בוויכוח, שפרץ בין המשנה לנשיא המכללה דאז (כיום נשיאת המכללה), פרופ' שרית סיון, לבין יו"ר ארגון הסגל האקדמי במוסד, ד"ר איילת גולדשטיין. המחלוקת נסבה על שימוש בתקציב המחקר של המכללה לצרכים אחרים.
משעמדה יו"ר ארגון הסגל על עמדתה, שאין לוועדה סמכות להשתמש בתקציב אלא לצרכי מחקר, החליטה ההנהלה להדיח את יו"ר הארגון מהשתתפותה בוועדה, בתואנה כי מדובר בוועדת הנהלה וכי היא מצויה, כביכול, בניגוד ענייני, בחבשה שני כובעים בו זמנית.
הארגון פנה לבית הדין לעבודה בחיפה באמצעות עו"ד עמי פרנקל וביקש את הקפאת הדחתה של יו"ר ארגון הסגל וכן ביקש לקבוע, כי אין ולא היה כל ניגוד עניינים בין שני התפקידים – חברות בוועד הארגון מזה, וחברות בוועדה אקדמית כוועדת המחקר, שבה נטלה חלק עוד בטרם נבחרה לתפקידה בוועד.
לאחר שהתקיים דיון הוכחות בו נחקרו עדים משני הצדדים, ובהם מי שמכהנת כיום כנשיאת מכללת בראודה, קיבל בית הדין האזורי את מלוא טענותיו של ארגון הסגל. בית הדין מצא, כי אין ממש בטענות ההנהלה בדבר קיומו של ניגוד עניינים בין שני התפקידים.
בית הדין מצא את עדותה של ד"ר גולדשטיין אמינה וקבע, כי דוגמאות שבהן נקבה פרופ' סיון להוכחת טענתה לניגוד עניינים מובנה, אין בהן ממש. כן קבע בית הדין, שבהתנהלות ההנהלה יש משום פגיעה בחופש ההתארגנות של חברי הסגל, וכי הטענה לניגוד עניינים הועלתה על ידי ההנהלה באופן אסטרטגי ומכוון כחלק ממאבק פנים ארגוני, שאין בינו לבין ניגוד עניינים ולא כלום, והורה לאפשר לחברי ועד הארגון להשתתף בכל הוועדות האקדמיות, כבעבר.
בדיון שהתקיים בערעור שהגישה הנהלת מכללת בראודה לבית הדין הארצי לעבודה, המליצו השופטים להנהלת המכללה לחזור בה מהערעור שהגישה, שכן שופטי בית הדין הארצי מצאו את קביעותיו של בית הדין האזורי נכונות וראויות, וכי ועדות אקדמיות אינן ועדות הנהלה. המכללה קיבלה את המלצת בית הדין הארצי ומחקה את הערעור שהגישה. מסקנותיו של בית הדין הפכו, לפיכך, לתקדים מחייב בעולם האקדמיה.
