מאת עו"ד עמי פרנקל, הארץ
עו"ד עמי פרנקל מתייחס במאמרו לשימוש לרעה, הנעשה לעתים תכופות באפשרות שמקנה משפט העבודה להעסיק עובדים בעקיפין, היינו עובדים המועסקים רשמית על ידי חברת כוח אדם ומוצבים לעבודה במקום העבודה של המעסיק המשתמש. עו"ד פרנקל מברך על התיקון שנכנס לתוקף בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם והמחייב את המעסיק לקלוט את העובד ישירות לאחר חלוף תקופת הזמן שקבעה הכנסת.
זה מכבר מתפרסמים מעל במה זו מאמרים של בעלי חברות כוח אדם (כדוגמת מאמרה של עו"ד אורנה שר "עובדי הכוח אדם קירחים מכל הכיוונים", 2.9.08), מעסיקים שונים ובאי כוחם, שבהם נשמעת קינה וזעקה על מר גורלם של עובדי כוח האדם, שאיתרע מזלם ובשל הפשרת התיקון לחוק קבלני כוח אדם, מוצאים עצמם ללא תעסוקה.
ואולם, מיד כשתסתיים התפעמותנו לנוכח אכפתיות נוגעת ללב זו של המעסיקים ובאי כוחם, ותחושת הסולידריות המופלגת שהם מגלים, פתאום, נוכח מצוקות העובדים, יש לזכור ולהיזכר שאך תמול שלשום המעסיקים בכלל וחברות כוח האדם בפרט חלבו דיווידנדים כפולים ומכופלים משיטת ההעסקה של עובדים באמצעות גורמי תיווך.
כניסתו לתוקף של החוק היא בבחינת טיפול חירום מינימאלי לתופעה סרטנית, שכרסמה נתח משמעותי ביותר בבשר עולם יחס העבודה. חשוב להבין שאין מדובר רק במצוקתם המוחשית והקונקרטית של עובדים, שעבודתם מסורסרת ונמכרת לכל דורש כמצרך בשוק. שיטת העסקה זו יצרה סוגים ומעמדות שונים של עובדים באותו מקום עבודה, וגרמה בכך לנזק קשה לכל העובדים בישראל וכן ליחסי העבודה הקיבוציים.
הנושא אינו רק מצוקת אלה העומדים חשופים הקו הראשון, אלא מצוקתם העקיפה של כל העובדים. חשוב להבין כי ברגע שמתאפשרת העסקת עובדים זולים ופגיעים, ניזוקים כל העובדים ומעמדם עומד בסכנה. כך במקרה של מהגרי עבודה (עובדים זרים) וכך לגבי עובדי השוק השניוני – עובדי כוח האדם, שאף אם עורם לא כהה ועיניהם לא מלוכסנות, בפועל הם עובדים זרים במובנים רבים.
העסקה שיטתית וארוכה של עובדים באמצעות תיווך, הפכה מה שהיה פתרון לגיטימי כמענה לשעת רחק של המעסיק (כגון מילוי מקום עובדת שיצאה לחופשת לידה), לנהוג מושרש. כך פשתה הרעה החולה של העסקה באמצעות חברות כוח אדם או מה שמתכנה "חברות שירותים"- לעתים חברות אותנטיות ולעתים ישות שהיא מכבסת מלים לשירותי כוח אדם, הן במגזר הפרטי והן הציבורי.
גם לחשש כאילו החוק מנוגד לחובת המכרזים בקבלת עובד לעבודה (בשירות המדינה) אין כל בסיס. כל שהחוק בא לקבוע הוא את קיום יחסי עבודה ישירים בין העובד למעסיק. בניגוד לטענה שהחוק כופה עובדים בלתי רצויים על מעסיקיהם, בא החוק לסתום א הגולל על תופעה שיצאה משליטה, ושהחלישה את כוחם של העובדים – ועל כך יש לברך.
אל לנו להתרשם מ"דאגות" המעסיקים- האינטרס הציבורי זכה לביטוי הולם בחוק, וכבל שחלפו הרבה שנים בטרם נכנס לתוקף. אמת, יהיו בהם מי שייאלצו לחפש מקום עבודה חדש. ואולם רבים אחרים יהפכו למה שהיו צריכים להיות מלכתחילה – עובדי מעסיקיהם.
הכותב הוא שותף במשרד עו"ד בני כהן ושות'
