דחייה על הסף של תביעה בבית הדין לעבודה הנה דבר נדיר יחסית. מבחינת הנתבע, דחייה על הסף של התביעה מהווה ניצחון מוחץ, וחיסכון כלכלי משמעותי באי-התמשכות ההליך. גמלאית של החברה למתנ"סים תבעה את ארגון העובדים בחברה בעילה של ייצוג בלתי הולם בכול הקשור לנסיבות סיום העסקתה. התובעת אף תבעה אישית את חברי הארגון בגין רשלנותם. הגמלאית נמנעה מלתבוע את הנהלת החברה, מכיוון שבעבר כבר תבעה אותה ולבסוף אף הגיעה עמה לפשרה. בתביעה הראשונית תבעה הגמלאית אף את ארגון העובדים, אולם הסכימה למחוק אותו מן התביעה.
ארגון העובדים, באמצעות בא כוחו, עו"ד עמי פרנקל, מיהר להגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף, וזאת בהינתן תרומתו של הארגון להשגת הסכם הפשרה בין התובעת לבין המעסיק בתביעה הקודמת. ביה"ד האזורי לעבודה בת"א (כב' השופט ספיבק) קיבל את טענותיו של עו"ד פרנקל, השתכנע בקיומו של קשר בין התביעה הקודמת שהסתיימה בפשרה לבין התביעה השנייה; קבע כי רוב טענותיה של הגמלאית הועלו כבר במסגרת התביעה הראשונה שנסתיימה כאמור בפשרה ועל כן נעתר לבקשת ארגון עובדי החברה למתנ"סים לדחיית התביעה על הסף. הגמלאית הגישה ערעור על פסק דינו של בית הדין והוא תלוי ועומד.
